ברוכים הבאים לממלכה שלי
אני אישה שנמשכת לחיים וליופי שטמון בהם.
נולדתי יפה, כך שמעתי רוב חיי. העניין הוא שלא האמנתי לזה. ידעתי את זה אבל לא הרגשתי יפה. הפער בין התחושה הפנימית למראה החיצוני הגדיל את הניתוק שחוויתי ביני לבין עצמי וביטא אותו. למעשה ההישענות שלי על המראה ללא חיבור פנימי מנעה ממני להכיר את עצמי.
במשך שנים התבוננתי ביופי ובאסתטיקה - באנשים יפים, בחפצים, בטבע. הרגשתי כל מיני דברים ליד אנשים "שנראו יפה", אך לרוב, הלב שלי לא נפתח לנוכח יופי זה. היופי שפגשתי לא הלהיב אותי, לא עורר, לא חיבר אותי לעצמי. הוא לא גרם לי להרגיש את מה שידעתי שיופי יכול לגרום להרגיש, והבנתי שגם היופי שלי חסר - חסר במשהו שלא ידעתי להצביע עליו.
השאלה מאיפה מגיע היופי? העסיקה אותי מאוד והתחלתי לחקור אותה. ידעתי שהיופי שלי לא שייך לי. שיש לו מקור רב עוצמה וגדול הרבה יותר ממני. שכל ניסיון להיאחז בו ולקחת עליו בעלות רק ישטח אותו, ינתק אותי ממנו ומעצמי.
בחקירה שלי, דרך מפגשים בקליניקה, התבוננות פנימית, לימודי רפואה סינית והעמקה בכתבים אלכימיים, כתבים מסין, מהיהדות ומהרוח המצרית, הבנתי את עומק ערך היופי בחיינו. הבנתי שיופי אינו תווי פנים או צורת גוף מסויימת, אלא רטט חיי, שהאפשרות לרטוט אותו קשורה להסכמה שלי להתבטא מתוך חיבור לאנרגיה המקורית שלי.
המסע הזה אל היופי הייחודי שלי, שאינו תלוי בדבר, הפגיש אותי עם הנזקקות והפגיעות בתוכי, פצעים שחוסר המודעות אליהם השפיע על החיים שלי ותקע אותם. המעניין ביותר היה הגילוי על ההשפעה של הפגיעות והנזקקות על המראה החיצוני שלי. הפגיעות הניעה אותי להחזיק באשליה שהערך שלי תלוי במשהו או במישהו חיצוני לי, ואילו התלות הרחיקה אותי מעצמי וגרמה לי להרגיש לא יפה, להאמין בכך, ובסופו של דבר גם להיראות כך – בעיקר בעיני עצמי. במהלך עשור של חקירה התבהר לי, שיופי הוא תוצאה של תהליך רגשי, של תחושה בתוך הגוף, של החופש וההשלמה עם מי שאני.
נשים יפות רבות מרגישות מכוערות. הבנתי שאני לא לבד עם התחושה הזו. שיש מרדף שכולם משתתפים ומשתתפות בו: יפות, מכוערות, חזקות, חלשות, עשירות, עניות – כולן וכולם בתלות אל מול המראה החיצוני. או שאת יפה, ועלייך להשתעבד כדי לשמור על זה, או שאת מכוערת, ועלייך להשתעבד כדי לשנות את זה.
המסע אל היופי האמיתי אינו קשור לשיפורים, מתיחות, הגדלות והקטנות ובטח שלא בהסתרות. המסע אל היופי הוא מסע אמיץ של בחירה ודיוק יומיומיים. צורת הדיוק מתבססת על גבי הגוף, ומנקה עיוותים שנוצרו בתוכנו לאורך שנים רבות. הבחירה במרדף אחר היופי משאירה אותנו בתחושת חוסר אונים, חוסר ערך, ובחוויה שהחיים בוגדים בנו- חוסר אמון בעצמינו ובגוף שלנו, הרי איך ייתכן שזה כך? ולמה אצל אחרים זה אחרת? במקום זאת, אפשר וגם כדאי לבחור בתנועה ליצירת יופי.
עולם היופי והטיפוח בימינו סובל משטחיות ובורות גדולה לגבי המנגנונים שמניעים יופי בתוך הגוף. הקריאה לנשים ולגברים לפמפם פעולות חיצוניות על גבי העור והגוף, מהדהדת עם הבהלה הפנימית של האדם, על חוויית חוסר הערך שלו. זהו גם היבט מרכזי בדיכויין של נשים ושל הנשיות לאורך ההיסטוריה. כשפעולות ה"טיפוח" נעשות באופן שטחי, הן מנכיחות את הניתוק הפנימי בתווי הפנים, בשפת הגוף ובעור ביתר שאת.
היום אני יודעת שתחושת היופי שלי אינה מקרית ואינה תלויה בפעולות שאני עושה או לא עושה, היא תוצאה של החופש וההשלמה עם מי שאני לאחר שהעזתי להיפגש עם הניתוק והכאב שלי. היא תוצאה של תהליך רגשי. כשחברה, חבר או אדם ברחוב אומרים לי שאני יפה, אני יודעת שהם זיהו בי משהו עמוק שנגע בהם, בזכות זה שנגעתי בעצמי.
אנטי-אייג'ינג היא תרבות יופי חולה, המעידה יותר מכל על המנח הפנימי שבו אנו נמצאים - של מרדף, בריחה ולחימה, של תלות ונזקקות, פחד וניתוק. עבורי, יופי הוא מנח פנימי אחר, של התגשמות הנשמה במרחב הפיזי. בכל נשמה יש יופי מרהיב, היופי הנשמתי קיים בכולנו. אני רואה בכמיהה של נשים ושל גברים להיות יפים, כמיהה עמוקה שקוראת לנו להתעורר אל המלכות שבתוכנו. כשהיופי קורן דרך העור שלי, זוהי עדות לכך שגיליתי את הממלכה שבתוכי, ששבתי אליה, והמלכתי את עצמי עבור החיים.
החזון שלי
-
שהאנטי אייג'ינג יעלם מהעולם ותעשיית היופי תספק לנשים שירות דרכו הן מתחברות לרטט היופי הנצחי בתוכן.
-
שנשים יבטאו את היופי והמיניות שלהן מתוך חיבור לעצמן והסכמה לחיים. בהרפיה וללא מאמץ.
-
שהנשיות תתנקה מפצע הפגיעות והנזקקות ותזכה ביופי שיש בו שלווה שמטפחת את החיים.
-
שגברים ונשים ילמדו את המיומנויות הדרושות בזמני משבר על מנת לעבור תהליכי שדרוג/מטמורפוזה ויפתחו לרטט היופי שבתוכם.
-
שיופי יהיה ערך בחיינו שמבטא אהבה ללא תנאי ונתינה.
ברוכים הבאים לממלכה שלי.
באהבה, אוראל
